הפרעות בבלוטת התריס
תת פעילות בלוטת התריס – נגרמת לרוב מנזק בבלוטת התריס עצמה, כתוצאה מתקיפת הבלוטה על ידי מערכת החיסון. במקרים אחרים הסיבה היא ניתוח או הרס תרופתי של הבלוטה עם יוד רדיואקטיבי לטיפול בעודף פעילות בלוטת התריס או גידול בבלוטת התריס. במקרים פחות שכיחים הסיבה היא חסר בפעילות יותרת המוח השולטת בבלוטת התריס.
בכל המקרים התסמינים יכולים לכלול חוסר אנרגיה ועייפות, עצירות, נשירת שיער, דכאון ועוד. האבחנה היא בבדיקות דם. הטיפול הוא ברוב המקרים נטילת כדור באופן כרוני, וחשוב להמשיך מעקב בדיקות דם ולוודא איזון מדויק. אנשים מטופלים ומאוזנים הם בריאים פרט לצורך לקחת כדור.
עודף פעילות בלוטת התריס – נגרם מהפעלת הבלוטה על ידי מערכת החיסון (מחלת גרייבס) או פעולה חזקה מידי של חלק מהבלוטה ("קשרית חמה" או מספר "קשריות חמות"), חשיפה ליוד או לאמיודרון (פרוקור). הטיפול הראשוני הוא לרוב בתרופות, ובחלק מהמקרים יש צורך לכרות או להרוס את הבלוטה. חשוב להמשיך מעקב בדיקות דם ולוודא איזון מדויק.
הפרעות שכיחות בהורמוני מין
חסר טסטוסטרון בגברים – נגרם מהפרעה מולדת (למשל מחלת קליינפלטר) או הפרעה נרכשת בפעילות האשכים או בפעילות בלוטת יותרת המוח השולטת באשכים. הטיפול לרוב בזריקות או ג'ל.
חוסר טסטוסטרון בגברים, ששכיחותו עולה עם הגיל, עלול לגרום למגוון השפעות שליליות על הבריאות. מכיוון שטסטוסטרון הוא הורמון מין מרכזי, נפוצה פגיעה בתפקוד המיני ובחשק המיני (ליבידו). בנוסף יש תסמינים נוספים לא ספציפיים כמו עייפות, אובדן אנרגיה וחיוניות, ירידה במסת השריר ובכוח הגס, ודלדול שיער הגוף והראש. חסר בטסטוסטרון אף עלול להאט את תהליכי הבנייה וההתחדשות של הגוף ולגרום לסימנים של הזדקנות מוקדמת. ירידה ברמות ההורמון יכולה להיגרם גם כתוצאה מהשמנה ותרופות כמו סטרואידים.
עודף הורמוני מין גבריים בנשים – עודף הורמוני מין גבריים אצל נשים, המכונה היפראנדרוגניזם, הוא מצב אנדוקריני שיכול לגרום למגוון תסמינים. ההסתמנות יכולה להיות עם הפרעות במחזור, הפרעות פוריות, אקנה ושיעור יתר (הירסוטיזם).
הסיבה הכי נפוצה לעודף הורמונים גבריים היא תסמונת השחלות הפוליציסטיות.
קיימות גם סיבות רבות נדירות יותר הדרושות בירור מעמיק.
טיפול תרופתי לרוב משפר את התסמינים. בחלק גדול מהמקרים הקשורים להשמנה ירידה במשקל היא הטיפול הנכון והבטוח ביותר.
שינויים הורמונליים בגיל המעבר (מנופאוזה).
במהלך גיל המעבר (מנופאוזה), חלים שינויים הורמונליים משמעותיים בגוף האישה, המתחילים עוד בתקופת הפרימנופאוזה. השינוי המרכזי הוא ירידה ובסופו של דבר הפסקה מוחלטת בייצור הורמונים בשחלות. ירידה זו מתרחשת לפני הפסקת המחזור החודשי. סימן ראשוני לכך הם שינויים באופי המחזורים החודשיים, כגון קיצורם ולאחר מכן התארכותם. שינויים הורמונליים אלו מובילים לתסמינים פיזיים ונפשיים שונים, כגון גלי חום ושינויים במצב הרוח.
יש דרכים שונות לטפל ולהקל על תסמיני גיל המעבר. הגישות העיקריות כוללות:
- טיפול הורמונלי חליפי: טיפול זה יכול להקל באופן משמעותי על תסמינים כמו גלי חום, הזעות לילה, שינויים במצב הרוח, ירידה באנרגיה ויובש בנרתיק. הוא גם מציע הגנה על העצמות והלב, אך חשוב להתחיל אותו לפני גיל 60 ופחות מ-10 שנים לאחר תחילת גיל המעבר. קיימים סוגים שונים של טיפול הורמונלי, כולל טיפול משולב (מחזורי) לנשים שעדיין מקבלות מחזור.
- שינוי באורח החיים: שינויים באורח החיים הם דרך יעילה להקלה על התסמינים. שינויים אלה כוללים הפסקת עישון, הקפדה על תזונה בריאה ופעילות גופנית, הפחתת מתח ומיינדפולנס, צמצום שתיית אלכוהול והימנעות ממזונות שיכולים להגביר גלי חום.
- תרופות מקבוצת SSRI: בשגרה משמשות לטיפול בדכאון אך בטיפול בתסמיני גיל המעבר מפחיתות גם גלי חום
- קיימים גם טיפולים המבוססים על צמחים